אנשי ונשות חינוך רבים פונים לתחום מתוך תחושת שליחות, כשחלומם הגדול הוא לחולל שינוי בחייהם של התלמידים והתלמידות שלהם. לזהות את הילד או הילדה המתקשים, או אלו ש”אין להם ראש ללימודים”, את הפוטנציאל הטמון בהם, ולגרום להם לראותו. אך איך חודרים אליהם? כיצד הם מצליחים היכן שמסגרות החינוך הפורמליות (והלא פורמליות) נכשלו? תתפלאו, אך לפעמים כל מה שנחוץ זו פעילות חינוכית עוצמתית חד פעמית, שיחה קצרה, או אפילו משפט יחיד – כדי לשנות חיים.
“יש לך את זה” – משפטי מפתח שמשנים חיים
האנתרופולוג האמריקני הנודע, קליפורד גירץ, אשר חתום על כמה מהטקסטים האנתרופולוגיים החשובים ביותר שנכתבו אי פעם, מספר שהקריירה שלו באקדמיה מעולם לא הייתה סלולה עבורו. למעשה, היא לא הייתה מתקיימת לולא הצטלבה דרכו עם שני מורים ששינו את חייו. גירץ גדל בכפר נידח בקליפורניה וסבל מהזנחה הורית קשה. מפגש עם מורה בבית הספר היסודי, אשר זיהה את אהבתו לקריאה, עודד אותו לקרוא עוד ועוד. זו הייתה חווית המפתח הראשונה. כשהגיע לבית הספר התיכון, המורה שלו לאנגלית איתר מיד את אהבתו לכתיבה, והציע לו להפוך לעורך העיתון הבית ספרי. בגיל 17, כבר התגייס לנחתים כדי לסייע במאמץ המלחמתי נגד יפן. כששב מן המלחמה, חשב לעבוד כטכנאי כי זה מה שעשו בני הכפר שלו. “מה אני כבר יכול לעשות?” אמר למורה שלו מהתיכון. “מה זאת אומרת? לך לאקדמיה”, השיב לו המורה, והוסיף את משפט המפתח שעתיד לשנות את חייו: “יש לך את זה – בגדול”. והשאר היסטוריה.
סיפורו של גינץ הוא דוגמה מצוינת לחוויית מפתח בחינוך. שיחה אחת קצרה שהפכה אותו מ’ברווזון כפר’, ל’ברבור אוניברסיטאות עילית’. שלא יהיה לכם ספק, משפטי מפתח משנים חיים. אמירות כאלו מוציאות אדם ממסלול אחד ומכוונות אותו למסלול אחר. אך מדוע בכלל כל כך הרבה ילדים וילדות בעלי פוטנציאל נדחקים לפינת “הברווזון המכוער”, גם כאשר הם טומנים בחובם יכולות וכישרונות רבים שרק מחכים להתגלות?
פציעה חינוכית – טראומה הפוגעת בזהות // הסיפור מתחיל מכישלון חינוכי
מחקר שנערך באוניברסיטה העברית יצא לבדוק בקרב אנשים מבוגרים בדיוק את זה. בפני המרואיינים הועמדו שתי שאלות: מה הייתה החוויה החינוכית הרעה ביותר שהייתה לך? ומה החוויה החינוכית הטובה ביותר שהייתה לך? עד מהרה התגלה שסיפורי זוועות על החינוך יש בשפע. למעשה, טראומות מחינוך פוגעני היו נפוצות מאוד, ויתרה מכך, כולן התאפיינו בתמה מרכזית: חוויה של השפלה, עלבון, אשמה ובושה. ההבנה המרכזית שעלתה מהמחקר היא שרבים מאיתנו הם למעשה “פצועי חינוך”. ובקרב המרואיינים, ברור היה שהחוויות הללו הקטינו אותם, צנזרו אותם ומנעו מהם לפרוץ קדימה במלוא הקיטור. רבים מהם דיווחו על התרסקות הדימוי העצמי, מה שגרם להם לא להיענות לאתגרים שהחיים זימנו להם, כמו לימודים גבוהים. במקום להתנפל על החיים הם שיחקו ב”הגנה”.
10 עקרונות פדגוגיים פשוטים ליצירת חוויות מפתח מרפאות
לעומת זאת, חוויות המפתח החיוביות הגם שהיו נדירות יותר, הציעו שיש מה לעשות בחינוך. אז היכן התחולל המפנה בחייהם של המרואיינים שסיפרו על חוויות חינוך חיוביות? למשל, עם הופעתה של “המורה החדשה”. רבים דיווחו על כניסה של איש או אשת חינוך לחייהם, אשר התעלמו מ”העבר הכושל” שלהם, ויצרו פלטפורמה שאיפשרה להם התחלה חדשה. לא רק שאלו יצרו שבר עם קו העבר, הם גם לא הציבו בפני תלמידיהם הפצועים את אותן תבניות מוכנות מראש. הם הכירו בעושר האנושי שעמד לפניהם, במגוון הכישרונות והאפשרויות, ונתנו הרבה יותר מקום להתנסויות מאתגרות ומעניינות אשר בנו אמון, יצרו תחושת מסוגלות והחיו מחדש את יצר הסקרנות ואהבת הלמידה.
רבים מהמורים החדשים חוללו את חוויות המפנה לרוב מתוך אינטואיציה, שכן מסגרות הלימוד הפורמליות בוודאי לא סיפקו להם את הכלים המתאימים לעשות זאת. אך כיום, ניתן למפות את הפעולות שלהם באמצעות 10 עקרונות פדגוגיים שמאפשרים למורים ומורות, מדריכים ומדריכות ואפילו הורים, להוביל מסע חינוכי המייצר חוויות מפתח המסוגלות להנדס את מסלול החיים של תלמידים ותלמידות. השיטה המוכחת מציידת את אנשי ונשות החינוך בארגז כלים המאפשר לחולל חוויות שהן כמעשה קסם, שתלמיד נכנס אליהן אחד, ויוצא מהן אחרת. וכך גם לגבי אנשי החינוך, אשר באמצעות השיטה משדרגים משמעותית את יכולותיהם המקצועיות, והופכים ממורים – למורים לחיים.
פרופסור גד יאיר הוא סופר וסוציולוג ישראלי, פרופסור מן המניין, לשעבר ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ומנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך. כתב את רב המכר “מחוויות מפתח לנקודות מפנה” (הוצאת פועלים, 2006), אשר עליו מבוסס הקורס תחת אותו השם, בו אנשי ונשות חינוך לומדים כיצד לייצר פעילויות חינוכיות משנות מסלולי חיים – זאת באמצעות 10 עקרונות פדגוגיים פשוטים ליישום. למידע נוסף, היכנסו: https://ir0h63r747.voomly.com/