“ללכת כמו שועל זקן החוצה את הנחל הקפוא באביב”

מאת: מארק ויסמן

“בשמש האביבית שכבת הקרח של הנחל נמסה והופכת חלקה ושברירית מאד. כדי לחצות את הנחל, ההליכה על הקרח חייבת להיות זהירה, איטית, עם הרבה הקשבה, כך שתתאפשר נסיגה במידה והקרח ישבר. כל השועלים, הצעירים והזקנים כאחד, יודעים זאת.

אך השועל הצעיר, מטבעו הפזיז רואה את הסוף, מאיץ,
הקרח נשבר וזנבו נרטב במים הקפואים” (I-Ching ספר התמורות).

איך לדעתכם מגדירים הליכה………?
הפעולה שאנו עושים יום, יום מגיל שנתיים בערך. מסתבר שלרובינו אין ממש מושג.
לפי הויקיפדיה – “הליכה – היא צורת תנועה וניידות עיקרית של בעלי חיים על פני הקרקע והיא שונה מריצה וזחילה. ההליכה מובדלת מן הריצה על ידי ההגדרה שבה רק רגל אחת נמצאת באוויר בעוד השנייה על הקרקע, בעוד שבריצה ישנם רגעים בהם שתי הרגליים באוויר, אצל האדם ושאר בעלי החיים ההולכים על שתיים, הריצה היא כאשר שתי הרגליים נמצאות באוויר בכל צעד. אצל הסוסים ושאר בעלי החיים בעלי ארבע רגליים, צורות הריצה רבות, בעוד צורת ההליכה מתבצעת כאשר בכל צעד שלוש רגליים על הקרקע”.
אך מה דעתכם על הגדרתו של משה פלדנקריז לפיה ההליכה היא “סדרת נפילות” ?

הליכה נתפסת כפעולה אוטומטית. מטרתה להגיע ממקום למקום והמדרכה עבורנו מובנת מאליה. אך חשוב לזכור, המדרכה היא מעשה ידי אדם. בשביל ההררי שבטבע לא היינו צועדים באותה דרך, אלא נזהרים מאד, בודקים כל צעד וצעד, מודעים לכל אבן ומכשול אחר.

אנו נולדים ללא שיווי משקל,
לאט לאט, לומדים לזחול, לשבת, לעמוד וללכת, לרוץ, לרקוד, וגם לעמוד על הראש, על הידיים, לרכב על אופניים וללכת על חבל וכמעט אף פעם לא חושבים על שיווי משקל. זה נראה לנו תהליך אוטומטי ומובן מאליו.
הזמן היחידי ששוב שמים לב לשיווי משקל הוא ……. כשמאבדים אותו.

בסרט המצוייר WALLY, האנשים שנמצאים על סיפונה של ספינת חלל, יושבים על משטחים מרחפים כשפניהם מול מסך מחשב וידיהם על המקלדת. כשהספינה נקלעת למצוקת התרסקות ומצב חרום מאלץ אותם לברוח רגלית לספינות ההצלה בגלל חולשת הרגלים הם מצליחים לעשות זאת בקושי רב.
בעולם ההיטק המודרני בו אנו חיים תסריט זה אינו מופרך. לרוב אנחנו נמצאים במצב ישיבה: מול מחשב בעבודה, בבית מול הטלוויזיה, בנהיגה, במסעדה או במפגשי חברים. הרגליים לא עובדות מספיק והקשר בין החלק העליון והתחתון של הגוף נחלש. זה מוביל לבעיות גב התחתון ופוגם בתחושת שיווי המשקל שלנו.
אני רוצה להציג בפניכם את הליכת הטאי צ’י וסגולותיה. הליכת טאי צ’י מדיטטיבית פשוטה לתרגול ומתאימה לכל אחד בכל גיל ומשפיעה על תחומים רבים בחיינו. היא חיונית מאד לעוסקים באומנוית התנועה ובפרט לאילו העוסקים באומנויות לחימה. התרגול מתבצע באיטיות מכיון שכך קל יותר לבסס את תחושת המרכז ושיווי המשקל ואז בתנועה דינמית מהירה ובכל פעילות אחרת קל יותר למצוא ולהתחבר לתחושת המרכז.

מכיוון שתרגול זה אינו דורש מאמץ מיוחד הוא מושלם לאנשיים מבוגרים שמתקשים לשמור על שיווי משקל, הוא יכול להיות אופציה מצויינת לאנשים שמתקשים בישיבה מדיטטיבית ארוכה.
ממחקרים שנעשו בתחום עולה כי שילוב של מדיטציה והליכה מהווה תרגול אולטימטיבי מכיוון שהוא יוצר חיבור בין גוף לנפש ועדיף מתרגול מנטלי או פיזי בלבד. באופן כללי תרגול מנטלי של מדיטציה מאזן את מערכת העצבים, מרגיע ומחזק את תפקוד המערכת החיסונית משפר את הבריאות הנפשית והפיזית. ההליכה האיטית מחזקת את הרגלים ואת אזור הגב התחתון וכך את הקשר בין הפלג העליון והתחתון של הגוף. שילוב זה הינו אידיאלי.
התרגול אינו דורש יכולות מיוחדת, לימוד מעמיק, ביגוד או ציוד יקר. הדרישה היחידה היא להקדיש כ-10 דקות פעמיים ביום באופן קבוע.

טאי צ’י מדיטציה בהליכה – ההוראות פשוטות ביותר:
יש ללכת במהירות איטית ואחידה, להניח את הרגל ללא נפילה (ללא איבוד שיווי משקל), לשהות כמה שיותר זמן על רגל אחת ולשים לב לתחושת שיווי המשקל (ולא להתמקד ב”להגיע ליעד כלשהו”).
כן, נכון, זהו תרגיל פשוט מאד, לא נראה מרשים במיוחד, אך כפי שהמורה שלי גרנדמסטר סיפו פונג הא אומר:
“זה לא חשוב איך זה נראה אלא איך זה מרגיש”

מארק ויסמן – מורה ואמן טאי צ’י, צ’י גונג מדיטציה ואייקידו (דאן 5), ירושלים
”טאי צ’י, מדיטציה בהליכה”,

www.taichiway.net