ב-2010 התמוטטה ומתה בר הירשברנד בת ה-15 בעת הכנות לנשף פורים בבית ספרה. מכשיר החייאה אוטומטי יכול היה להציל את חייה ברגע, אך לא היה כזה בנמצא. חמור מכך, שנתיים קודם, ב-2008, עבר בכנסת חוק המחייב הצבת המכשירים הללו, המכונים דפיברילטורים, במקומות ציבוריים. בעקבות הטרגדיה החליטה לימור, אמה של בר, להקים את עמותת “הלב של בר,” אשר “פועלת בהתנדבות להגברת המודעות לחשיבות של מכשירי החייאה (דפיברילטורים) למקרים של דום לב.”
קשה להפריז במעלותיו של המכשיר. זוהי למעשה גרסה אוטומטית למכשירי ההחייאה המשמשים בבתי חולים מאז שנות ה-50 למתן מכת חשמל קצרה ומכוונת ללב, שגורמת ל”איפוס” של הקוצב הטבעי של הלב, כדי שזה יוכל להתחיל לפעול שוב כראוי. המכשיר האוטומטי קל, פשוט לתפעול (יש לו רק שלושה כפתורים – הפעלה\כיבוי, הערכת קצב ושוק) ואפילו מסוגל לדבר אל המשתמש ולהנחותו – גם בעברית! – בהפעלת המכשיר.
כאמור, עברו 8 שנים מאז עבר החוק ושנתיים מאז נקבעו סופית התקנות ליישומו, אך עדיין כשני שלישים מהמוסדות המחויבים בהחזקת דפיברילטור נמנעים מלעשות כן. זאת חרף העובדה שעלות המכשיר כיום בסביבות $1,200 בלבד ולפני כשנתיים חברת LifeBot הכריזה על השקת דפיברילטור קל במיוחד, שמשקלו 1.27 ק”ג וגודלו דומה לגודל טאבלט.
בינתיים, נפטרים מדי שנה בישראל כ-8,000 איש מדום לב, כמחציתם מחוץ לבתי החולים. לאמבולנס לוקח בממוצע 8 דקות להגיע אל החולה, וכשכל דקה מקטינה את סיכויי ההישרדות שלו ב-10%, אלו דקות קריטיות. ביצוע פעולות החייאה עד להגעת סיוע יכול לצמצם את הנזק הנגרם לרקמות, ובמיוחד למוח, בעקבות דום הלב, אך סיכויי ההישרדות מחוץ לבית חולים הם 10% לכל היותר. אולם כ-90% מהנפגעים יכולים להינצל, אם יקבלו את השוק בתוך דקה מההתמוטטות.
למען ביטחונכם, הקפידו לפקוד רק מכוני כושר, בריכות שחייה ושאר מקומות ציבוריים בהם נמצא דפיברילטור, ודרשו מבתי הספר של ילדיכם להחזיק במכשיר. אמנם השימוש פשוט, אך בלחץ של אירוע אמת לעיתים קשה לבצע גם הנחיות פשוטות, לכן מומלץ לעבור קורס קצר בהפעלתו וכן לתרגל מיומנויות החייאה.
ניתן למצוא מידע נוסף על המכשיר אצל עמותת “הלב של בר.” קורסים בחינם או בתשלום דרך “פרויקט לבבות,” מד”א וחברות פרטיות.